בכור שור, במדבר כ״ד

1 ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים. לקראת נסיונות כמו שפי' כי ידע כי לא יועיל כלום כמו שיאמר הוא עצמו "כי לא נחש ביעקב" ונתכוון לברכם והק' הסכים על ידו כדכתי' ותהי עליו רוח אלהים אי נמי רצה לקללם כי הבין שאין הק' רוצה ורצה שלא תשרה עליו שכינה ויקלל מדעתו ושכינה שרתה עליו על כרחו והכריחתו לברך:

2 שתם העין. כדמתרג' אונקלוס:

3 וידע דעת עליון. כלו' איני צריך עוד לידע מה יצוה לו הק' כי אני יודע כבר דעתו שהוא רוצה שאברכם. הגה"ה:

4 נפל וגלוי עינים. כלו' בשעה שהוא נופל ושוכב, גם בשעה שהוא גלוי עינים כלו' גם ביום גם בלילה אני רואה המראות:

5 כנחלים נטיו זה הלשון של נטה שייך באהלים ובנחלים כדכתי' "אשר נטה אהלו" וכתי' "הנני נוטה אליה כנהר שלום וגו'" כנחלים נטיו כמו שהנחלים נטין ומתפשטין לכאן ולכאן כשהם גדולים, כן יתפשטו האהלים לכאן ולכאן שיפרו וירבו ויהיו צריכים לפשט האהלים ולהרחיבן לכאן ולכאן כמו שכת' "הרחיבי מקום אהלך ויריעות משכנותיך יטו":

6 כגנת עלי נהר. שגדילים הגנות ומתרחבין:

7 כאהלים נטע ה'. אהלים ושנטע הק' בגן עדן כדכתי' "ויטע ה' גן בעדן מקדם" שגדילין ומתברכין ובאהלים נמי שייך לשון נטיעה כדכתי' "ויטע אהלי אפדנו":

8 כארזים עלי מים שגדילין והולכין כן ישראל יפרו וירבו ויגדלו אהליהם:

9 יזל מים מדליו. כמו "הרים נזלו" יטפו מים ממקום שהם דולים כמו "גם דלה דלה לנו" כלו' ירבה חיל מזרעו כי אזל חיל נמשל למים ולנהר כמו "את מי הנהר העצומים והרבים את מלך בבל…שטף ועבר וגו'" כלו' יצאו חיל מזרעם:

10 וזרעו יהיה במים רבים ויגדל מאד:

11 וירם מאגג מלכו. ירם יותר מאגג מלכו של ישראל. כל מלכי עמלק נקראים אגגי כמו מלכי מצרים פרעה ומלכי פלשתים אבימלך:

12 ותנשא מלכתו. של ישראל והיה מתנבא על שאול שנלחם באגגי:

13 יאכל גוים. כלו' ישראל יכלה גוים, אותם שהם צריו:

14 ועצמתיהם יגרם. כמו "ולא גרמו לבקר" כשאדם אוכל הבשר ואחר כך מגרד את העצמות ואינו משאיר אחיו כלום יגרר ימשאליר ב"ל כמו ישברם, ויש לפרש יגרם כמו יגררם, יגרור אותם:

15 וחציו ימחץ. ובחציו ימחץ אותם כמו "ויבא יעקב שלם" שהוא כמו בשלם:

16 כרע שכב כארי. שהכל יראים להקימו פן יפגע בהם:

17 מברכיך ברוך וארריך ארור. כלו' שוטה היה מי שרוצה לקללך שהרי הוא מקולל ועל בלק אמר שהיה רוצה לקללם:

18 ויחר אף בלק. כיון שראה שהוחזק בג' פעמים לברכם ידע שאין לו בו תועלת כמו שאמר זה שלש פעמים והרי אתה מוחזק בברכתם:

19 ברח לך אל מקומך. ברח לשון מהירות וקלות כמו "ברח דודי ודמה לך לצבי":

20 אמרתי כבד אכבדך. שתחזור לארצך כבד במקנה בכסף ובזהב שאתן לך אבל עתה יכול עתה לברוח ולילך במהירות שלא תשא עמך כלום, שלא אתן לך כלום ועכשיו הנה מנעך ה' מכבוד שאפי' שום כבוד לא אעשה לך:

21 לך איעצך על אותו דבר שהיית ירא וחרד מפני הקהל היושב ממולך ומפחדו שלחת עלי איעצך אתן לך עצה שלא תתגרה עמהם שאין לך לירא מהם כלום כי לא יזיקוך ולא לעמך כל ימיך כי את אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים יהיה ולא עתה:

22 אשורנו. אני שר ורואה אותו אבל לא יהיה קרוב וכפל מלה הוא:

23 דרך כוכב מיעקב. נתחזק הכוכב והמזל של יעקב, ודרך לשון חוזק כמו דרכי נפשי עז" וגם יש לפרש דרך לשון דרך כלו' איימנא אשטיילא כבר נכנס הכוכב והמזל בדרך - שיעלה ויעמוד מלך חזק על ישראל שימחץ פאתי מואב כלו' השרים שהם הפאות כמו "אבן הפיאה" שמעמיד כל הבנין, ועל דוד ניבא דכתי' ביה "ויך דוד את מואב וימדדם בחבל השכב אותם ארצה וימד שני חבלים להמית ומלא החבל להחיות":

24 וקם שבט. גם הוא לשון כוכב שהולך ונמשך דרך הילוכו אל מקום המזל ודמיא דוכבא דשביט. ויש לפרש לשון מקל ורצועה וממשלה אך לפי שהוא כפל מלה על דרך כוכב יש לפרש לשון כוכב:

25 והיה אדום ירשה. שהיו עבדים לדוד נושאי מנחה:

26 והיה ירשה שעיר אויביו. כמו ירשה יהיה שעיר לאויביו אי נמי ירשה יהיה שעיר שהם אויביו של ישראל:

27 וישראל עשה חיל. וממשלה וכח:

28 וירא את עמלק.. וירא את הקיני אלו שתי אומות לקח ביחד שעמלק היה ראשית מלחמות ישראל כדמתר' אונקלוס והקיני בא להקביל פניהם במדבר ועשה עמהם חסד שעל פיו העמידו שרי אלפים ושרי מאות ומקומם ביחד כדכתי' "ויאמר שאול אל הקיני סרו רדו מתוך העמלקי: ועתה ראה מה בין הנלחם לגומל חסד עמלק…עדי אבד שיהיה נאבד מן העולם כדכתי' "אמחה את זכה עמלק מתחת השמים" והקיני איתן מושבך ושים שם דבר כלו' ושימת מושבך בסלע חזק:

29 כי אם יהיה לבער קין. כשיהיה לבער קין שילך בגלות:

30 עד מה. עד מתי יהיה דבר זה: לזמן ארוך יהיה ולא תהיה כי אם שביה שאשור תשבך ולא תהיה נבער ואבוד מן העולם כמו עמלק ולפיכך חכם הנשלם עמהם ושוטה המתגרה בהם:

31 אוי מי יחיה משמו אל. כאדם המקונן ואמ' אוי מי יוכל לחיות מאותה שומא שישים הק' בעולם שאני רואה אותה ועל מלך משיח נתנבא:

32 וצים מיד כתים. וצים ספינות גדולות כמו "וצי אדיר בל יעברנו":

33 מיד כתים. מן הרומיים, כמו שתירג' אונקלוס, אותם רומיים ענו אשור ואעפ"י שאשור יגדל כמו שאמר למעלה "עד מה אשור תשבך" אפי' הכי יענו אותם הרומיים:

34 וענו עבר. כל בני עבר הנהר, ישראל ובני יפת.

35 וגם הוא. רומי שיגדל ויחריב בית שני ועתה מושלים בכל העולם:

36 עדי אבד. לבסוף כשיבא מלך המשיח. ועל שראה האומות כלות בימי המשיח היה מקונן עליהם לאמר "אוי מי יחיה" ועל האומות קורא אוי: